Bell&Lotus.JPG

תוקפנות בכלבים

 

בעליו של שוקו חששו להזמין אורחים הביתה. בכל פעם שנשמע צלצול בפעמון הדלת, שוקו התחיל לנבוח בקולי קולות. ברגע שהדלת נפתחה, הוא היה מתנפל על הנכנסים בנביחות רמות, ואף נשך מספר לא מבוטל של אנשים. במהלך הטיולים, שוקו התנפל על כל כלב שהיה בטווח הראייה שלו.

החיים עם כלב תוקפן אינם קלים. בעלים של כלב כזה חיים בחשש מתמיד מהנשיכה הבאה. גם כלב אשר נובח ונוהם בצורה מאיימת, אפילו אם הוא מעולם לא נשך אנשים, מקשה על חיי בעליו. תוקפנות יכולה להיות מופנית כלפי תינוקות, ילדים, אנשים מבוגרים, כלבים אחרים, בעלי חיים או אפילו כלפי חפצים דוממים.
חשוב לדעת שניתן לטפל בכלבים תוקפנים. הטיפול כולל אבחון של הגורם לתוקפנות, ולאחר מכן תהליך התנהגותי לפתרון הבעיה הספציפית של הכלב.

כלב תוקפן ינהם, יחשוף שיניים ואף ינשך אנשים, כלבים או בעלי חיים אחרים. ישנם מקרים בהם התוקפנות מופנית לבעלי הכלב.

ישנם גורמים שונים לתוקפנות בכלבים, כדוגמת:

  • תוקפנות הנובעת מפחד: התגובה של בעלי חיים אשר נמצאים במצב של פחד נקראת "הלחם או ברח" (fight or flight). ברוב המקרים, כלבים מפוחדים יעדיפו לברוח למקום מבטחים, אך הם עלולים לתקוף אם אפשרות זו נמנעת מהם. חשוב לחשוף גור כלבים לאנשים ובעלי חיים רבים ככל הניתן כדי למנוע ממנו לגדול ככלב פחדן. כאשר הוא מפוחד מספיק, כלב פחדן יתקוף אם לא יתאפשר לו לברוח. בהרבה מקרים, כלבים פחדנים ילמדו לתקוף מראש, כי הם יודעים שאין להם אפשרות לברוח (למשל בגלל שהם קשורים ברצועה, או נמצאים במקום סגור או מגודר). תוקפנות כזו מופנית בעיקר כלפי זרים, ויכולה להיות מופנית כלפי אנשים, כלבים אחרים, בעלי חיים ועוד.

  • תוקפנות הנובעת מכאב: תוקפנות עלולה להתפתח בעקבות מצבים רפואיים שונים, כגון חוסר איזון הורמונלי או כאב. ישנן תרופות אשר עלולות להגביר תוקפנות בכלבים. כאשר כואב לכלב, הוא עלול לתקוף את הגורם המכאיב לו - למשל את הרגל שדרכה לו על הזנב או היד שמושטת לכיוון האוזניים כאשר יש לכלב דלקת חריפה. במקרים של פציעה, הכלב עלול לנשוך את מי שמנסה לסייע לו. תוקפנות כזו נפוצה במיוחד כלפי ילדים. לעיתים קרובות ילדים מכאיבים לכלב, גם אם הם לא התכוונו לכך.

  • תוקפנות ציד: הכלב הנו חיה טורפת. זאבים בטבע צדים את מזונם. לשם כך, עליהם לזהות טרף אפשרי, לרדוף אחריו, לתפוס אותו ולהרגו. יצר הציד נשמר בגזעי כלבים רבים, והם נוהגים לרדוף אחרי בעלי חיים שונים, במיוחד כאשר אלו בורחים מפניהם. תוקפנות זו מופנית בעיקר כלפי בעלי חיים אחרים (לא כלבים), אך היא עשוייה להיות מופנית גם כלפי ילדים קטנים ותינוקות. זו הסיבה שכלבים רבים נהיום לרדוף אחרי חתולים (גם אם הם לא מצליחים לתפוס אותם). תוקפנות ציד שכזו יכולה להיות מופנית כלפי חתולים, כלבים אחרים (במיוחד כלבים קטנים יותר), בעלי חיים אחרים, אנשים (במיוחד ילדים קטנים), מכוניות, אופניים ועוד.

  • שמירה על משאבים: כלבים רבים ישמרו על האוכל שלהם, על מקום המרבץ שלהם או על משאבים אחרים. הרבה פעמים תוקפנות כזו מתחילה בגיל צעיר. חשוב לא לגרום לכלב (או לגור) לשמור עוד יותר על המשאבים שלו בכך שלוקחים לו אותם, אלא ללמד אותו שאין לו סיבה לשמור עליהם.

  • תוקפנות בין זכרים: לזכרים לא מסורסים יש נטייה טבעית לתקוף זכרים לא מסורסים אחרים. תופעה זו נפוצה בגזעים מסוימים יותר מאשר בגזעים אחרים. התנהגות זו תלויה ברמות ההורמון הזכרי, טסטוסטרון, בגוף, ולכן סירוס יכול להקל על תוקפנות כזו (אך ברוב המקרים לא לפתור אותה לחלוטין). תוקפנות זו מחריפה כאשר יש בסביבה ריח של נקבה מיוחמת.

  • תוקפנות טריטוריאלית: כלבים רבים מנסים למנוע מאנשים או כלבים אחרים להכנס לטריטוריה שלהם. לרוב תוקפנות כזו מסתכמת בנביחות, אך אם אותו גורם אשר חודר לטריטוריה ימשיך להתקדם, הוא עלול גם להנשך. ישנם גזעים בהם תוקפנות כזו נפוצה יותר מאשר בגזעים אחרים. כלבים כאלו יראו תוקפנות בעיקר כלפי זרים. תוקפנות כזו עשוייה להיות מופנית כלפי אנשים, כלבים או בעלי חיים אחרים. תוקפנות טריטוריאלית תבוא לידי ביטוי ללא קשר לנוכחות הבעלים, אך במקרים רבים הבעלים מעודדים אותה, בין אם הם מודעים לכך ועושים זאת במכוון ובין אם לא.

  • תוקפנות אמהית: לאחר ההמלטה, הרבה מהכלבות שומרות על הגורים ולא מאפשרות לכלבים אחרים או לאנשים להתקרב אליהם. תוקפנות כזו נגרמת על-ידי שינויים הורמונליים, ומצטמצמת ונעלמת ככל שהגורים מתבגרים.

  • תוקפנות משחק: גורים משחקים זה עם זה באמצעות נשיכות. זהו אחד מהאמצעים בהם הם לומדים על סביבתם, ולומדים איך לתקשר עם כלבים אחרים. כאשר גור כלבים מגיע לביתו החדש, הוא מנסה לתקשר עם בני האדם באותה צורה שהוא למד לתקשר עם אחיו ואמו. העור של אנשים רגיש יותר לפציעות מאשר העור של כלבים, ולכן לא מומלץ לאפשר לגורים לשחק עם ידיים או חלקי גוף של אנשים בזמן המשחק, ובמקביל ללמד אותם גם לשלוט בעוצמת הנשיכה שלהם.

  • תוקפנות נלמדת: כאשר כלב לומד שהתוקפנות שלו משתלמת לו (למשל כי הוא הצליח לגרש את הפולש), הוא ישתמש בה יותר בעתיד.

  • תוקפנות מותקת: ישנם מקרים בהם כלב רוצה לתקוף מישהו אחד, אך לא יכול לעשות זאת מסיבות שונות (למשל הוא קשור ברצועה, נמצא מאחורי גדר וכד'). במקרים כאלה הוא עלול לנשוך אדם או בעל חיים קרוב ו"נגיש" יותר (ובהרבה מקרים מדובר בבעלים שלו או בכלב או בעל חיים אחר איתו הוא חי בשלום).

 

זוכרים את שוקו? שוקו נשך מתוך פחד ומתוך רכושנות. העבודה איתו לימדה אותו שלא חייבים לתקוף אורחים ואפשר ללכת למקום אחר בבית. כמו כן, הוא למד שאין לו סיבה לשמור על משאבים, כי ישתלם לו הרבה יותר לעזוב אותם ויאפשר לבני הבית להתקרב (ובשלב מתקדם אף לקחת אותם).

בכל מקרה של כלב תוקפן אין לנסות לפתור את הבעייה לבד! מוזמנים ליצור איתי קשר לבניית תוכנית אימונים מותאמת אישית למקרה שלכם.